החלטה בתיק בר"ע 33588-07-12

1.                לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (ע"ר 1599-07-12; השופטת אופירה דגן-טוכמר; החלטה מיום 5.7.2012), בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת רשמת בית הדין האזורי (הרשמת שלי ולך, ס"ע 49599-11-11) מיום 15.4.2012.

הרקע לבקשה

2.                המבקש, מהגר עבודה תאילנדי, הגיש כנגד המשיב תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו אצל המשיב וסיומה. התביעה הוגשה לבית הדין האזורי בתל אביב.

3.                המשיב הגיש בקשה במסגרתה ביקש שבית הדין האזורי יורה למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. רשמת בית הדין האזורי, בהחלטתה מיום 15.4.2012, קיבלה את הבקשה וחייבה את המבקש בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ש"ח (להלן - החלטת הרשמת). זאת, מהטעם שהמבקש מצוי מחוץ למדינת ישראל, עובדה שתכביד על המשיב להיפרע ממנו ככל שהתביעה תידחה.

4.                על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (להלן - הערעור) ובמקביל הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת עד להכרעה בערעור. בהחלטתו מיום 5.7.2012 דחה בית הדין האזורי את הבקשה לעיכוב הפקדת הערובה וקבע כי " התובע אינו נמצא בארץ מזה שנים, וההליכים המשפטיים שנקט, לרבות ערעור זה כרוכים בעלויות למשיב, אשר ספק אם יוכל להיפרע מהתובע, ככל שהתביעה תידחה. סכום הערובה שנקבע על ידי הרשמת הוא מינורי, וממילא איננו מספק כיסוי ריאלי של העלויות המשפטיות".  

בקשת רשות הערעור

5.                בבקשת רשות הערעור מטעמו טוען המבקש כי עיכוב ביצוע החלטת הרשמת עד להכרעה בערעור לא יגרום למשיב כל נזק; לעומת זאת, דחיית בקשת המבקש עלולה לגרום לו נזק שכן אם לא יפקיד את הערובה, תימחק תביעתו. עוד הוא טוען כי שאלת גובה הערובה הינה עניין יחסי המשתנה מאדם לאדם ובכל מקרה, היה ראוי לבחון עניין זה ביחס למצבו הכלכלי של המבקש ולא ביחס ליכולתו הכלכלית של המשיב.

6.                המשיב, בתגובתו טוען כי מכתבי טענותיו של המבקש עולה כי הוא אזרח ותושב תאילנד; הוא יצא מישראל עוד בשנת 2007; אין לו נכסים בישראל והוא אינו צפוי לשוב ארצה. לדבריו, אם תתקבל בקשת המבקש, עלול המשיב לשאת בהוצאות ההליך המשפטי לבדו ולא לקבל כל החזר כספי מהמבקש. המשיב מדגיש כי המבקש מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואף לא המציא את מענו כנדרש. לסיום, טוען המשיב כי התביעה אשר הוגשה על ידי המבקש איננה מבוססת ואף לא צורף לה כל מסמך התומך בה. המשיב מוסיף וטוען כי בעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים, במהלך שנת 2007, חתם המבקש על מסמך המאשר כי הוא קיבל לידיו את כל התשלומים להם היה זכאי. לדבריו, כאשר תביעה מוגשת על ידי תושב חוץ בשיהוי רב ומבלי שיהיה לתביעה זו כל יסוד, הרי שראוי כי בית הדין יחייב את המבקש להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות המשיב.

דיון והכרעה

7.                לאחר בחינת טענות המבקש, טענות המשיב וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה בעלת אופי דיוני. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית [דב"ע נד/3-139  עאיק ואח'-חלבי, לא פורסם, ניתן ביום 11.7.94].

8.                לאחר בחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה, וכי יש בהחלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת המבקש לעכב את הפקדת הערובה עד להכרעה בערעור על החלטת הרשמת טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה. עם זאת, לנוכח ההליכים שהתנהלו, יש מקום להאריך את המועד להפקדת הערובה.

9.                סוף דבר - לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יפקיד ערובה בסך של 2,500 ש"ח בקופת בית הדין האזורי עד ליום 2.9.2012. הוצאות בקשת רשות הערעור יילקחו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי.

ניתנה היום,  י"ד אב תשע"ב (02 אוגוסט 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: